כפר יהושע, ב־1999, לאחר שנים שבמהלכן למד, עבד ופעל הרחק ממנו – בירושלים ובבוסטון, חזר שמיר אל הכפר וקבע בו מחדש, כבן לדור השלישי במקום, את ביתו; את הסטודיו מיקם בקצה המשק החקלאי של משפחתו. סוגיית המקום  נוכחת בכל עוצמתה ומורכבותה ביצירתו של שמיר. היבטים בסוגיה זו נוגעים בין השאר באותו קשר סבוך שנטווה ונפרם לאורך דורות בין היהודי לבין האדמה, בין המהגר לבין היליד, בין בן המקום הערבי לבין החלוץ העברי וחזונו, בין האיכר לבין שדהו. רגבי האדמה בציוריו של שמיר מונחים על שכבות גיאולוגיות טעונות בעבר מקראי, בתרבות קדמונית, בהיסטוריה ציונית, באידיאולוגיה סוציו־כלכלית, במסורת אמנותית, אך גם בסיפורו האישי והמשפחתי. כפר יהושע הוא בה בעת מקרה פרטי, ספציפי, של יישוב חקלאי בעמק יזרעאל, וגם סיפורו של אתוס מקומי ונקודת מוצא לשאלות על מקום.